לעמדת מכון ברנדייס, תזכיר החוק המוצע יוביל לריכוז כוח נוסף בידיים פוליטיות של שרים בממשלה, מעבר לכוח האדיר והחריג שהם מרכזים בידיהם כבר היום, ואשר עשוי להיות מתורגם לכוח פוליטי ולביצור השלטון.
אחד החששות העיקריים מתזכיר החוק המוצע נוגע מבנה הרשות לתקשורת משודרת (הרשות החדשה) שהקמתה מוצעת בתזכיר החוק – לפיו כל חברי הרשות החדשה ימונו במישרין או בעקיפין על ידי שר התקשורת וגורמים נוספים בממשלה. מבנה זה משמעו השתלטות פוליטית גם על שידורי חדשות והוא מנוגד באופן חזיתי לתכליתו המוצהרת של החוק לפיה הרשות החדשה תהיה עצמאית ובלתי תלויה, והוא אף מנוגד להמלצות דוח מבקר המדינה בעניין “עצמאות גופי הרגולציה בתחום השידורים” (ממרץ 2020) ולפסיקת בית המשפט העליון לפיה התערבות שלטונית בתקשורת מהווה “הכפפה אסורה”. לעמדת מכון ברנדייס, יש להבטיח את עצמאותה של חברת החדשות של הגורם המשדר ואת עצמאותו של המנכ”ל הנושא גם בתפקיד העורך הראשי. תזכיר החוק המוצע מבטל מנגנוני פיקוח אלה ואינו מציע מנגנון אפקטיבי חלופי להבטחת עצמאות שידורי החדשות.
בנוסף, מציע תזכיר החוק מודל של תחרות בשוק התקשורת הטומן סכנה חמורה לפגיעה בשידורי החדשות, להטייה של תכני השידור באופן שאינו ניתן כלל לפיקוח, ולפגיעה יסודית במנגנונים חיוניים המהווים כולם נשמת אפה של הדמוקרטיה. חשש זה נשקף בבירור בביטול החובה של גורמים מפוקחים לשדר שידורי חדשות באמצעות חברת החדשות ומעבר לשידורי חדשות המבוססים על “כוחות שוק” תוך ביטול מודל ההפרדה המבנית הקיים כיום. אכן, החוק אינו עוסק כלל בהגבלה מבנית על החזקות של בעל רישיון בפעילות עסקית או כלכלית אחרת שאינה בתחום התקשורת. קביעה זו מעלה חשש מפני השתלטות גורם אחד על מספר פלטפורמות מדיה. מדובר בחסר חמור וקיצוני בשוק שידורי החדשות בישראל שתזכיר החוק המוצע אינו נותן לו מענה.
