ביולי 2026 אישר הפרלמנט הצרפתי חוק האוסר על ילדים ובני נוער מתחת לגיל 15 לפתוח חשבונות ברשתות חברתיות. הרשתות החברתיות יחויבו לאמת את גיל המשתמשים ולהסיר חשבונות קיימים שאינם עומדים בדרישות החוק. צרפת היא מהמדינות הראשונות באירופה שמחוקקת בחקיקה ראשית איסור רחב וגורף מסוג זה, אך היא בהחלט לא האחרונה.
חוקים מסוג זה מסמנים שינוי מגמה: במקום לשאול כיצד ילדים יכולים לשרוד ברשתות החברתיות, מחוקקים ברחבי העולם שואלים כיצד הרשתות החברתיות חייבות להשתנות כדי להתאים לילדים. השנים הקרובות עומדות לשנות מן היסוד את האופן שבו צעירים ברחבי העולם נכנסים לעולם הדיגיטלי.
ברקע למהלכים הללו, בשנים האחרונות הצטברו מחקרים ועדויות על הקשר בין שימוש אינטנסיבי ברשתות חברתיות לבין פגיעה בבריאות הנפש, הפרעות שינה, בריונות מקוונת, חשיפה לתכנים מזיקים וניצול מיני של קטינים. יחד עם זאת, מאז כניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו, הגישה הרווחת הייתה שהאחריות לשימוש בטוח של ילדים ובני נוער ברשתות החברתיות מוטלת בעיקר על ההורים, מעט על מערכת החינוך, ומעט על הילדים ובני הנוער עצמם.
ב-2024 כל זה השתנה, כאשר אוסטרליה חוקקה חוק האוסר על ילדים ובני נוער מתחת לגיל 16 להשתמש ברשתות חברתיות בשל הסיכונים הטמונים בכך. מאז, יותר ויותר מדינות ברחבי העולם מאמצות את הגישה שלפיה האחריות לבטיחות הילדים ובני הנוער מוטלת על הרשתות החברתיות.
מפת החקיקה האירופית משתנה במהירות, אך אינה אחידה. דנמרק, יוון, צרפת, איטליה, קפריסין, הולנד, פולין, סלובניה ופינלנד מקדמות או תומכות באיסור שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 15. ספרד, פורטוגל, ליטא, רומניה, סלובקיה, בולגריה ואירלנד מקדמות או בוחנות מגבלה של גיל 16, ובחלקן מאפשרות שימוש מגיל 13 בכפוף להסכמת הורים. אוסטריה מציעה גיל מינימום של 14, בעוד שבבלגיה (פלנדריה) מקדמים גיל 13 עבור פלטפורמות העלולות להזיק לקטינים. גרמניה, שבדיה, לטביה ומלטה טרם הציגו הצעת חוק סופית, אך הקימו ועדות מומחים, פתחו בהתייעצויות ציבוריות או הודיעו על כוונתן לבחון הסדרה. במקביל, לוקסמבורג והולנד קוראות לפתרון אחיד ברמת האיחוד האירופי, ויוון אף הציעה לקבוע גיל דיגיטלי אירופי אחיד של 15 ולחייב מנגנון אחיד לאימות גיל בכל המדינות.
התמונה העולה מהסקירה ברורה: רוב מדינות האיחוד אינן שואלות עוד האם להסדיר את השימוש של קטינים ברשתות החברתיות, אלא כיצד לעשות זאת ובאיזה גיל.
גם בריטניה הקשיחה לאחרונה את עמדתה בנושא, והממשלה הבריטית הכריזה על איסור שימוש ברשתות חברתיות לילדים מתחת לגיל 16, לצד מגבלות מחמירות על מנגנונים ממכרים כמו גלילה אינסופית ועל צ’אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית בעלי אופי רומנטי.
המהלכים הללו אינם מוגבלים למדינות בודדות. באפריל 2026 השיקה הנציבות האירופית מסגרת חדשה לאימות גיל, שתאפשר למשתמשים להוכיח את גילם מבלי לחשוף מידע אישי מיותר. המטרה היא לאפשר אכיפה אפקטיבית של מגבלות גיל, תוך שמירה על פרטיות המשתמשים. המערכת צפויה להשתלב בארנק הזהות הדיגיטלית האירופי ולהיות זמינה במדינות האיחוד עד סוף 2026.
במקביל, ועדת מומחים שמינתה נשיאת הנציבות האירופאית, אורסולה פון דר ליין, המליצה לקבוע סף אירופי אחיד של 13 שנים לכניסה לרשתות חברתיות, ולאפשר למדינות החברות להחמיר מעבר לכך. הוועדה גם קראה לחייב פלטפורמות לעצב שירותים “בטוחים כברירת מחדל”, להפחית שימוש במנגנונים ממכרים ולהעביר את נטל ההגנה על ילדים מההורים אל החברות עצמן.
למרות זאת, הוויכוח רחוק מלהסתיים. מבקרי המהלך מזהירים כי איסורי גיל לבדם אינם פותרים את הבעיה ועלולים לפגוע בזכויות ילדים, בפרטיות ובחופש הביטוי. אחרים טוענים כי גם אם ילדים יעקפו את המגבלות, עצם החובה המוטלת על הפלטפורמות לשנות את עיצוב המוצרים שלהן מסמנת שינוי עמוק: האחריות כבר אינה מונחת רק על כתפי ההורים.
ואכן, איסורי גיל אינם פתרון קסם, אך הם משקפים שינוי תפיסתי חשוב: האחריות לבטיחות ילדים ברשת אינה מוטלת רק על הורים וילדים, אלא גם על חברות הטכנולוגיה. כמו שכל חברה מסחרית אחראית לבטיחות מוצריה – כך גם הרשתות החברתיות אחראיות לבטיחות המוצר שהן מייצרות. מי שמפתח, מעצב ומרוויח מהמוצרים הללו צריך לשאת גם באחריות להפוך אותם לבטוחים יותר עבור ילדים ונוער.