יהודית פינטוב*
פורסם כטור דעה ב”ישראל היום”, 12.5.2025
בימים האחרונים הגיעו למטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת בלהב 433 מאות תלונות על עמודי ”שיימינג” מיני של קטינים. “עמודי בידור” באינסטגרם ובטיקטוק פרסמו תמונות וסרטונים של בני נוער במצבים אינטימיים או תוך כדי ביצוע אקטים מיניים, כמו גם טקסטים פוגעניים שהפיצו שמועות על הרגליהם המיניים, לכאורה, ואף עשו אאוטינג לבני נוער בארון. כל זאת בחלק גדול מהמקרים תוך חשיפת שמות הנערות והנערים ופרטים מזהים חד משמעיים אודותיהם – שיימינג נבזי, בוטה ומכוער.
בתקשורת פורסמו צילומי מסך מתוך עמודי הבידור: “(השם טושטש) עשתה סרטוני סקס עם אלפי אנשים. רוצים מספר?”, “(השם טושטש) שוכבת עם 3 אנשים ביום” ועוד דוגמאות – כולן בלשון משתלחת ומשפילה. בתוך סערת החרדה המובנת של הורי ישראל, צריך לעצור רגע ולשאול: מהו היקף התופעה, מי אחראי להגנה על ילדינו ברשתות והיכן המדינה?
השימוש האינטנסיבי של בני נוער ברשתות הוא כבר מזמן נורמה, עד כדי דפוסי התמכרות. הממונה על בריאות הציבור בארה”ב אף המליץ לסמן רשתות חברתיות בתגיות אזהרה, בדומה למוצרי טבק. השימוש הגובר ברשתות נקשר לפגיעה חמורה בבריאות הנפשית של מתבגרים ברחבי העולם, כפי שתיעד החוקר ג’ונתן היידט: מגפת בדידות, בעיות בדימוי גוף, עלייה בשיעורי דיכאון, פגיעה עצמית והתאבדויות, וכל אלו חמורים עוד יותר בקרב נערות.
שיימינג מיני הוא רק קצה הקרחון. הרשתות הן שדה מוקשים של סכנות מיניות, ומשמשות כר פורה לניצול קטינים ולפגיעה בהם, שגולשים גם לעולם שבחוץ. עברייני מין מנצלים את הפלטפורמות לביצוע עבירות מין תוך שימוש בטקטיקות מגוונות הכוללות סחיטה, סחר בתמונות ובקטעי וידאו, יצירת רשת פדופיליה עם טרמינולוגיה ייחודית וחולנית ואף סחר בבני אדם.
לפי דו”ח המשרד לביטחון לאומי (על בסיס נתוני שנת 2022), מרבית הפגיעות המיניות ברשת מתרחשות באינסטגרם (31%) ובוואטסאפ (26%), והנפגעים המרכזיים הם בני 12-14. נתון מטריד נוסף הוא ש-57% מהפוגעים הם קטינים בעצמם, כמו במקרה “עמודי הבידור” שנחשף כעת בישראל.
האלגוריתם שנועד למקסם את הרווח הכלכלי של הרשתות, משחק תפקיד מרכזי בקישור שבין טורפים מיניים לתכנים שהם צדים. האלגוריתם הוא סרסור על מלא, רק דיגיטלי: האלגוריתם מעצם טבעו לומד את העדפות המשתמש, לרבות צדדיהן האפלים, למשל עניין מיני בקטינים. כך ממליץ האלגוריתם למשתמשים מפוקפקים על תכנים תמימים לכאורה, כמו סרטוני ילדים רוקדים או מתעמלים, בהתאם לדפוסי ההתעניינות שלהם.
מה לגבי מגבלת גיל לשימוש ברשתות? לרשתות אין תמריץ כלכלי לאכוף את המגבלות שהן עצמן מגדירות, שכן ילדים הם קהל רווחי במיוחד עבורן. אם הן לא ילכדו את המשתמשים הצעירים ברשת, רשתות אחרות יעשו זאת. בפועל הן פשוט מתחרות עליהם במלחמת קיום תמידית. כך מוצפות הרשתות במשתמשים קטינים ובתכנים שהם מעלים, לא פעם ללא כל מודעות עצמית לסכנה העצומה שכרוכה בכך. מטא (Meta) ואחרות עושות מאמצים חלקיים להיאבק בקידום ובהפצת תכני פדופיליה ובניתובם למשתמשים בעייתיים, ההצלחה מוגבלת והבעיה רק מתעצמת.
ברחבי העולם כבר קיימת רגולציה נרחבת להגנה על ילדים ובני נוער ברשתות החברתיות. בבריטניה חוק “בטיחות ברשת” מחייב עיצוב שירותים דיגיטליים בהתאמה לגיל, מגביל פרופיילינג ומפחית עידוד לשימוש ממושך. בסין מגבילה הרגולציה זמן מסך לקטינים. באיחוד האירופי חוק השירותים הדיגיטליים (סעיף 28) מחייב הגנה על פרטיות ובטיחות קטינים ואוסר פרופיילינג. אוסטרליה העבירה חוק תקדימי האוסר שימוש ברשתות מתחת לגיל 16 וקובע על הפרה קנסות כבדים של עד 50 מיליון דולר אוסטרלי. בארה”ב עודכן והוקשח ממש כעת, באפריל, החוק הפדרלי להגנה על פרטיות ילדים בדיגיטל, לרבות החמרה בדרישות להסכמת הורים. זאת ועוד, קיימות גם יוזמות חקיקה מדינתיות דוגמת איסור “פיד ממכר” בניו יורק והבטחת פרטיות קטינים ברשת במרילנד.
ובישראל? בינתיים המחוקק ישן שנת ישרים שאננה ומסוכנת, כמעט אפס מוחלט של עשייה. אפילו צעדים בסיסיים כאיסור הכנסת טלפונים חכמים לבתי ספר מיושמים רק באופן מקומי, ללא חקיקה ראשית ברורה. דווקא בשלטון המקומי מבינים את הדחיפות: חיים ביבס יו”ר מרכז השלטון המקומי ושי חג’ג’ יו”ר מרכז השלטון האזורי פנו לאחרונה לממשלה ולחברי הכנסת בדרישה להתערבות מיידית.
כפי שאירועי הימים האחרונים מעידים, אין זמן והפגיעות החמורות רק נערמות: ממשלת ישראל והכנסת חייבות להתעורר עכשיו, להוביל ולהשית חקיקה אפקטיבית להגנת קטינים ברשת. אסור שהרווח הכלכלי של חברות הטכנולוגיה יבוא על חשבון ביטחון ילדינו. עד כדי כך פשוטה וחדה המשוואה.
* יהודית פינטוב היא עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה במכללה למינהל