20 שנה לפייסבוק: “טליה מלאך” היא אוואטר איראני
עשרים שנה לאחר הקמתה של פייסבוק, מדינות וגורמים שונים הפכו את האלגוריתם שלה ושל רשתות חברתיות נוספות לכלי נשק מעצמתי. כפי שנוכחנו לגלות מאז ה-7 באוקטובר, גם ישראל מוצאת עצמה במרכזו של שדה הקרב, עת אויבינו משתמשים ברשתות כדי לפגוע בביטחוננו: ישראלים נחשפים למסרים קיצוניים ומפלגים, והעולם נחשף להסתה אנטי ישראלית. הגיע הזמן להגביל בחקיקה את יכולת הרשתות החברתיות להפיץ שקרים. אין אלא לקוות שהציבור ונבחריו יבינו שאין בכך סתימת פיות אלא צעד הכרחי למען הבטחת ביטחונה של ישראל, הנמצא על הכף.
שבועיים לפני טבח ה-7 באוקטובר, פורסם דוח של מחלקת המדינה של ארה”ב בו מוסבר מדוע הרשתות החברתיות מהוות איום בטחוני על ארה”ב ובעלות בריתה. “בייג’ין”, קובע הממשל האמריקאי, “השקיעה ביליוני דולרים בבניית אקו-סיסטם של אינפורמציה, שבו מסרים ודיסאינפורמציה של הרפובליקה העממית של סין מקבלים בולטות ודומיננטיות”.
מדינות וגורמים שונים הפכו את האלגוריתם של פייסבוק, כמו גם של רשתות חברתיות אחרות, לכלי נשק מעצמתי, לחלק בלתי נפרד ומשמעותי מהמערכות וממאבקי הכוחות המתנהלים. הרשתות החברתיות חיות ומתפרנסות מתכנים קיצוניים ומקטבים, הזוכים לחשיפה גבוהה יותר. קמפיינים של השפעה מנצלים זאת. מדינות מקימות רשתות של בוטים שיהדהדו פוסטים ויעלו את הדירוג שלהם ב”אלגוריתם” של הרשתות. מטופחים “אוואטרים” – פרופילים הנחזים להיות אנשים אמיתיים, בעלי תמונה, חברים ותחומי עניין, שביום פקודה משתפים תכנים של לוחמה פסיכולוגית ומבצעי תודעה והשפעה. הרי לכם חזית לחימה נוספת לכל דבר ועניין.
ציון 20 שנה להקמתה של פייסבוק הוא זמן לחשבון נפש לא רק בארה”ב אלא גם אצלנו. מההיבט הישראלי, גם אנחנו מוצאים עצמנו מוקפים במרכזו של שדה הקרב הזה. לאחר שני עשורים של פעילות, ניתן לומר שהאויבים שלנו משתמשים ברשתות החברתיות, ובפייסבוק בפרט, ביעילות רבה כדי לפגוע בביטחונה של ישראל.
שיטוט בפיד של פייסבוק בעיניים ביקורתיות, עשוי לחשוף את הבוטים ואת האוואטרים המקומיים שלנו, המקדמים מסרים שמטרתם לזרוע פילוג בעם. לרוב מדובר בפרופילים בני מספר חודשים או בני שנה-שנתיים, חלקם מעלים כמות בלתי סבירה של פוסטים מדי יום, חלקם כותבים בשפה עילגת בעקבות שימוש ב-google translate. הם מופעלים על ידי גורמים זרים ואין באמת אפשרות לדעת אם פרופיל מסוים הוא חלק מרשת של בוטים או איזו גחמה של איזה ישראלי משועמם. משרד הביטחון יכול להיות מעורה נקודתית ולפעול להסרתם, אולם זוהי בסך הכל טיפה בים ביחס לפתיחת פרופיל פקטיבי שלוקחת מספר דקות. לא אחת ארע שפוליטיקאים ישראליים נפלו בפח והידהדו את המסרים, כך שהסרת הפרופיל היא ברכה לבטלה, הנזק כבר נעשה.
מראשית 2023 חשף השב”כ גורמים זרים שהקימו פרופילים ברשתות וקידמו תוכן מקטב ותאוריות קונספירציה. אחד המאפיינים שלהם הוא חוסר עקביות- קידום של תכנים המזוהים עם שמאל לצד תכנים המזוהים עם ימין. אין אידאולוגיה אלא רצון לסכסך. השב”כ חשף כי איראן עומדת מאחורי קבוצת “הציידים”, “מחזירים אותם הביתה עכשיו”, “גוף קטיף חוזרים הביתה” ועוד.
לדוגמה, הפרופיל טליה מלאך. לפי “פייק ריפורטר” (ארגון עצמאי שהשב”כ אישר עד כה רבים מהממצאים שלהם), “טליה” הפעילה קבוצות שבהן הפיצה פוסטים רבים על גניבת הבחירות הצפויה וקראה לתומכי בן-גביר “לעלות לירושלים” להפגין. בערוצים אחרים היא פרסמה פוסטים מסיתים נגד בן-גביר.
ב-7 באוקטובר התרחשה קפיצת מדרגה. ניכר שמדינות זרות נערכו מראש לביצוע קמפיין השפעה נגד ישראל – מסרים הוכנו מראש תוך התאמתם לקהלי יעד שונים ולכלל הרשתות, בהן פייסבוק כמובן. הגנרלים העומדים בראש צבאות הבוטים המתינו לשעת השין, כדי להפיץ ולשתף פייק ניוז ומסרים אנטי ישראלים וכך לתפוס את דעת הקהל בעולם. הצלחתם היתה רבה- בעוד מחבלי החמאס משתמשים ברשתות החברתיות כדי לתעד את מעשיהם במטרה להפיץ פחד ואימה בישראל, למרבה האירוניה הם הצליחו לשכנע חלק לא מבוטל מהעולם שלא היה טבח וכי אותם סרטונים שהם עצמם הפיצו- הם זיוף.
המציאות הזו איננה מפריעה לרשתות החברתיות, להפך. התנועתיות בתוך הרשת מועילה להן מבחינה כלכלית והן אינן נושאות באחריות על התכנים המתפרסמים אצלן. חוק ההגנה על הרשתות החברתיות, שנחקק בארה”ב בשנת 1996, הביא לפריחתן של הרשתות החברתיות ומצד שני יצר את המציאות האבסורדית הזו, בה הן מרוויחות מהתנועתיות, אך אינן נושאות באחריות על התכנים המתפרסמים.
לכן, בסופו של יום, הפתרון נעוץ בהטלת מגבלות על הרשתות החברתיות. להפצת שקרים צריכה להיות אחריות. ישראל צריכה לשתף פעולה עם גורמים בארה”ב הקוראים לקידום צעדים רגולטורים, דוגמת חיוב הרשתות לפתיחת ממשק המשתמש שלהן לחוקרים, חשיפת נתונים ויצירת יכולת מעקב לזיהוי בוטים, בכדי להסיר אותם בזמן אמת. במקביל, ישראל מצידה לא צריכה להמתין לארה”ב ויכולה, ואף חייבת, להתקדם בעצמה בחקיקה אשר תקבע שפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות אחראיות על התכנים שמתפרסמים אצלן. כיוון שהנושא מעסיק מספר רב של מדינות, חקיקה ישראלית עשויה להכריח את בכירי פייסבוק להטריח את עצמם לתת את הדעת לעניין לאחר 20 שנות פעילות, ולו בגלל החשש שהדבר יוביל לחקיקה משווה במדינות נוספות בעולם.
עד השישה באוקטובר חקיקה מסוג זה היתה מתפרשת כסתימת פיות. בהתאם לזהותו של המחוקק, הייתה קמה נגדה ובעיקר נגדו, חומה בצורה של מחאה, שבסיסה טענות לפגיעה בחופש הביטוי וניסיונות השתקה. יש לקוות שנבחרי הציבור נמצאים כיום תודעתית במקום אחר ומבינים שביטחונה של המדינה ושל אזרחיה נמצאת על הכף, ועל כן יש לאחד כוחות ולקדם את החוק להגבלת כוחה של פייסבוק.
גרסה של מאמר זה פורסמה לראשונה ב”ישראל היום”.
*ברק גונן הוא ממייסדי מכון ברנדייס, מרצה לסייבר במרכז האקדמי “לב”.
