מהפכה אנגלית? חסידי חופש הביטוי באנגליה תומכים בהסרת תוכן “חוקי אך מזיק”

עו”ד יהודית פינטוב-מעין*

לונדון, אנגליה. בשבועות האחרונים התעוררו מהומות אלימות ברחבי בריטניה בעקבות רצח שלוש ילדות במהלך סדנת ריקוד בעיירה סטוקפורט, אשר התפשטו במהרה גם לערים נוספות ברחבי אנגליה. העיתונות ואישי ציבור טוענים כי קבוצות ימין קיצוני שילהבו את ההמון הזועם והאלים. המהומות הותירו את בריטניה המומה. מאות מתפרעים נעצרו, עסקים מקומיים הושחטו, ועשרות שוטרים נפצעו.

הגורם העיקרי למהומות היה שמועה שקרית לפיה רוצח הילדות בסטוקפורט היה מהגר. באנגליה קיימת כבר שנים מתיחות עזה בין אנגלים ילידי המדינה לבין מהגרי עבודה חוקיים ובלתי חוקיים. מתיחות זו נחשבת גם לאחד הגורמים לברקזיט, שנועד לצמצם את ההגירה מרחבי האיחוד האירופי לבריטניה.

בפועל, הרוצח לא היה מהגר אלא נער אנגלי בן 17 שנולד בקרדיף, גדל בבריטניה, ומחקירתו עולה כי לא פעל ממניע של טרור. השמועה השקרית לגבי הרקע של הרוצח הפכה וויראלית ברשתות החברתיות ופשטה כאש בשדה קוצים. המהומות תודלקו על ידי דיסאינפורמציה בשילוב הסתה כנגד מהגרים, שהופצה בעיקר באמצעות הרשתות X (טוויטר לשעבר) וטלגרם. כן נטען כי תיאום המהומות האלימות נעשה באמצעות אפליקציית טלגרם, שהשימוש בה בסמוך לאחר המהומות עלה מ-2.7 מיליון משתמשים ל-3.1 משתמשים ביום הדקירה, ול-3.7 משתמשים בימים הבאים.

כעת, בשוך המהומות, בריטניה גועשת באשר לתפקידן של הרשתות בתדלוק המהומות וארגונן, ועולים ונשמעים קולות להחרפת הרגולציה על הרשתות החברתיות והטלת אחריות עליהן בגין חלקן באירועים. זאת, לצד רצון למנוע אירועים דומים בעתיד על ידי רגולציה שתמנע הפצת מיס-אינפורמציה.

חוק הבטיחות המקוונת, והביקורת עליו שהובילה ל”החלשתו”

בשנת 2020 הוצעה בבריטניה, אשר רואה עצמה כמובילה “עידן חדש של אחריות” ביחס למדיה חברתית, רגולציה חדשה ומתקדמת בדמות ”חוק הבטיחות המקוונת” (Online Safety Act 2023) (”החוק”) שנחקק לבסוף בשנת 2023 ועודנו בשלבים אחרונים של כניסה לתוקף. החוק בולט בשל היקפו והסערות שהוא עורר, במיוחד בנוגע להיבטים של צנזורה על תכנים, פרטיות והצפנה. חשיבותו איננה רק פנימית לבריטניה, שכן מדינות רבות “יושבות על הגדר” ומשקיפות על יישומו. הגישה הבריטית עשויה להשפיע על נורמות ותקנות בינלאומיות בתחום הדיגיטלי של רגולציית רשתות חברתיות.

החוק מטיל “חובת זהירות” פרואקטיבית על רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות אחרות, המחייבת להגן על משתמשים בוגרים וקטינים מפני תוכן בלתי חוקי. החוק גם מטיל אחריות על הרשתות לגבי תוכן חוקי אך מזיק, המיועד לקטינים.

החוק, אשר חל על מנעד רחב של פלטפורמות מדיה חברתית, מנועי חיפוש, שירותי הודעות (כמו ווטסאפ) ועוד, מאפשר לרשות התקשורת הבריטית (Ofcom) להטיל קנסות משמעותיים של עד 18 מיליון ליש”ט, או עשרה אחוזים מהמחזור השנתי העולמי של החברה (הגבוה מביניהם), וכן לחסום אתרים. נוסף על כך, החוק נועד להרתיע מנהלים בכירים בחברות הטכנולוגיה: אם אלה לא יעמדו בחובותיהם להסיר תוכן בלתי חוקי, הם עשויים לשאת באחריות אישית, לרבות עונשים פליליים.

החוק בנוסחו הנוכחי אוסר להפיץ דיס-אינפורמציה מתוך כוונה לגרום לנזק פסיכולוגי משמעותי או לנזק פיסי לקהל מסויים, וללא הצדקה:

PART 10, 179 False communications offence

(1)  A person commits an offence if

(a)  the person sends a message (see section 182),

(b)  the message conveys information that the person knows to be false,

(c)  at the time of sending it, the person intended the message, or the information in it, to cause non-trivial psychological or physical harm to a likely audience, and

(d)  the person has no reasonable excuse for sending the message.

מבקרי החוק טוענים כי ההגדרה הרחבה של “תוכן מזיק” והאופי הסובייקטיבי של מיון תכנים לפי התאמה לגיל הצופה עלולים להוביל לניטור-יתר ולדיכוי חופש הביטוי.

אכן, יישום החוק מציב אתגרים שאפתניים בפני Ofcom. דו”ח הוועדה לענייני הציבור של בית הנבחרים הבריטי מזהיר מפני חשש לאכזבה ציבורית אם לא יהיו שיפורים מיידיים – למשל, אם המנגנון לטיפול בתלונות אינדיבידואליות לא יגיב ויתקשר כראוי עם המתלוננים. לעומת זאת, Ofcom לא רואה עצמה כאחראית לטפל בתלונות אינדיבידואליות, אלא מתכננת לעשות בהן שימוש לצד נתונים אחרים לזיהוי בעיות מערכתיות אצל ספקי שירותים. הדו”ח מעריך כי מעל 100,000 ספקי שירותים נכללים תחת כללי הרגולציה של החוק, ויידרשו איסוף נתונים מתקדם ומערכות אוטומטיות לניטור, הנמצאות עדיין בפיתוח.

אתגר נוסף הוא יישום מנגנוני אימות גיל המשתמש. הטכנולוגיה הקיימת מעלה שאלות של פרטיות, אבטחת מידע וקיומה של אפשרות לקבוע את גיל המשתמש ללא איסוף נתונים פולשני.

בצד הביקורות שעסקו בפגיעה בזכויות או באתגרים טכנולוגיים ואופרטיביים, חברות הטכנולוגיה טענו כי הסנקציות הפליליות הנכללות בחוק – הסיכון לאחריות פלילית בגין אי ציות להוראות החוק – ירתיעו השקעות, יגבירו את הנטל הרגולטורי על הפלטפורמות, ויובילו לכך שעסקים יבחרו לעזוב את השוק הבריטי.

הביקורת משנה כיוון – יש צורך לחזק את שיניו של החוק

מאפייני הביקורת על חוק הבטיחות המקוונת לפני גל המהומות התמקדו בפגיעתו מרחיקת הלכת בחופש הביטוי ובזכויות. כעת, כיוון הרוח השתנה לחלוטין: פוליטיקאים ואישי ציבור רבים מביעים את החשש שהחוק הנוכחי אינו מספק.

הביקורת הציבורית החדשה מתמקדת בחלקים בהצעת חוק הבטיחות המקוונת שהושמטו במועד החקיקה בשנת 2023. הצעת החוק המקורית כללה סעיפים המטילים אחריות על הפלטפורמות ומחייבים הסרה של תוכן “חוקי אך מזיק”.

במועד החקיקה לוביסטים של חברות הטכנולוגיה התנגדו וטענו שהסרת תוכן “חוקי אך מזיק” תגרום לפגיעה בהצפנה מקצה לקצה ולכן גם בפרטיות. הטענה הזו התבססה על כך שהחוק חל גם על פלטפורמות מסרים (כמו ווטסאפ) אשר מתחייבות בפני המשתמשים כי הן לא קוראות את תוכן ההתכתבות. והרי הסרת תכנים מחייבת עיון וקריאה של התכנים. חברות הטכנולוגיה גם הזהירו כי הטלת האחריות על תוכן חוקי אך מזיק תוביל בסופו של דבר לכך שחברות טכנולוגיה יעזבו את השוק הבריטי ויגרמו בכך לפגיעה בכלכלה הבריטית.

מבקרים אחרים, בעיקר ממפלגת הלייבור, הביעו בעת החקיקה חשש שהחוק יאפשר חדירה לפרטיות והצרה של חופש הביטוי ביחס להתבטאויות חוקיות אבל שנויות במחלוקת.

ביקורות אלו הובילו לכך שהסעיפים המחייבים הסרה של תוכן “חוקי אך מזיק” למבוגרים הושמטו מהחוק (האיסור לגבי תכנים המכוונים לקטינים נשאר בעינו). במקום זאת, הוכנסו דרישות מרוככות לשקיפות, אחריות ותמיכה בחופש הביטוי על ידי הפלטפורמות, כך שהמשתמשים יוכלו לסנן תוכן כזה בעצמם.  

כעת הסעיפים הנוגעים לתוכן “חוקי אך מזיק” חוזרים לדיון ציבורי (ראו בלומברג והפיננשיאל טיימס). למשל סאדיק חאן, ראש עיריית לונדון מטעם מפלגת הלייבור, הזהיר שהחוק “אינו מתאים למטרתו”, וצוטט בגרדיאן באומרו כי “הממשלה הבינה במהירות שיש צורך בתיקונים לחוק הבטיחות המקוון”. קולות אלו קוראים להחזיר לשולחן הדיונים סעיפי חוק המטילים אחריות על הרשתות החברתיות ומחייבים אותן להסיר תוכן הנחשב חוקי, אך מזיק. 

גם ראש הממשלה החדש של בריטניה, מטעם הלייבור, קיר סטארמר, הכריז כי ממשלתו ”מוכרחה לבחון באופן יותר רחב את הרשתות החברתיות לאחר הפרות הסדר”. יש חשיבות לכך שאמירות אלו מגיעות ממפלגת הלייבור, אשר באופן מסורתי מצדדת בהגנה רחבה על חופש הביטוי.

את ההצהרה של ראש ממשלת בריטניה יש לקרוא גם בהקשר של המתקפה הפרובוקטיבית של אילון מאסק נגד ממשלת בריטניה כולה, ונגד ראש הממשלה סטארמר אישית, בעקבות המהומות.

במהלך המהומות נפוצו שמועות על כך שמשטרת בריטניה נוהגת בסטנדרט שונה כלפי מפגינים שונים – two tier policing. לפי המידע שהופץ, המשטרה נוקטת יד קשה בהפגנות של ימנים קיצונים, ויד רכה יותר בהפגנות של מיעוטים מוסלמים ומהגרים. העיתון הבריטי “גארדיאן” הגדיר את המידע הזה “תאוריית קונספירציה”.

מאסק התערב בזירה הדיגיטלית במהלך המהומות. הוא צייץ נגד ממשלת הלייבור בראשות סטארמר, תייג את סטארמר באופן אישי בהאשטג המתגרה TwoTierKeir, כדי להדביק לסטארמר אחריות לאפלייה לכאורה במדיניות המשטרה בהפגנות. בהמשך גם השווה מאסק את ממשלת הלייבור למשטר הסובייטי, ואף שיתף כתבה מזוייפת של עיתון הטלגרף לפיה סטארמר שקל לשלוח מפגיני ימין קיצוני ל”מחנות מעצר” באיי פוקלנד, ומחק את הקישור לאחר כ-30 דקות. בתגובה, דובר הממשלה הבריטית גינה את ציוציו של מאסק וכינה אותם חסרי אחריות ומטעים.

נראה כי הפער העצום בין עוצמת ליבוי הרוחות שיש למשפיעני רשת כמו מאסק, לבין העדר כל אחריות שמוטלת עליהם, תרמה לשינוי המגמה הבריטי ביחס לחקיקה הקיימת. בעוד הביקורת שנשמעה בעבר ביקשה להחליש את החוק נוכח פגיעתו בחופש הביטוי (ואכן הביאה להשמטת הסעיפים העוסקים בתוכן “חוקי אך מזיק” רגע לפני חקיקתו), הביקורת החדשה מבקשת דווקא לחזק את החוק, ולהחזיר את הסעיפים שהושמטו ממנו למרות הפגיעה בחופש הביטוי. מעורבות הרשתות החברתיות בהתפרצות המהומות בבריטניה הפילה אסימון.

בריטניה מול ישראל

האיזון בין חופש הביטוי ברשתות לבין הצורך למנוע הפצה של מידע שיש בו כדי להוביל לנזקים ציבוריים, הוא אתגר שמדינות דמוקרטיות ליברליות מתקשות להתמודד עמו כיום. לא בכדי הכריז הכנס העולמי האחרון בדאבוס על מיס-אינפורמציה כאיום העולמי החדש, אף יותר מסכנות האקלים.

בבריטניה, ערש הדמוקרטיה, נעשים מאמצים להתמודד עם האתגר הזה והדיון הציבורי על נקודת האיזון הנכונה נמצא כעת בשיאו. חופש הביטוי והחשש מצנזורה קיימים בבריטניה לא פחות מכל דמוקרטיה מערבית אחרת. הנסיון הבריטי מלמד כי קיימים פתרונות רגולטוריים שאינם מבוססים על צנזורה של תכנים בלבד, כמו שקיפות וחובות דיווח, אימות גיל המשתמשים ועוד – רגולציה שמשנה את משטר האחריות כך שגם המשתמש וגם הרשתות ומנהליהן יכלכלו את צעדיהם גם לאור האינטרס הציבורי.  

בישראל, בה הדמוקרטיה מצויה תחת איום מבחוץ ומבפנים – לא עשה המחוקק עד היום שום דבר כדי להתחיל להתמודד עם הבעיה.  

*עו”ד יהודית פינטוב-מעין היא חוקרת בתחום זכויות חוקתיות ורגולציה בעידן המדיה החדשה, עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס.