ד”ר עידו באום*
רוב גדול של חברי בית הנבחרים האמריקאי, משני צידי המתרס הפוליטי, אישר לאחרונה חוק שמחייב את חברת האם הסינית של אפליקציית טיקטוק – חברת ByteDance – למכור את אחזקותיה בחברה תוך 180 יום. אם חברת האם הסינית לא תנהג כנדרש, מקים החוק חובה לחסום את הפצת והורדת האפליקציה הפופולרית וכל עדכון שלה בארה”ב. כלומר, מבחינה מעשית, תיחסם אפליקציית טיקטוק בארה”ב. כעת צריכה הצעת החוק לעבור את אישור הבית העליון של הקונגרס, הסנאט.
בנימוקי החוק הסבירו המציעים כי מטרתו למנוע מצב בו ממשל שיש לו אינטרסים עוינים לממשל האמריקאי ישלוט בפלטפורמה שיש לה השפעה על התודעה של מיליוני אמריקאיים, ובני נוער בפרט. זוהי אג’נדה תקדימית. הנימוק הזה יאפשר למחוקקים האמריקאיים להחיל את אותה הפרדה מבנית על אפליקציות נוספות שתהיינה תחת שליטה של גורמים עוינים לארה”ב כמו רוסיה, צפון קוריאה או איראן. במובן זה, הצעת החוק – במידה ותתקבל – תייצר כלי המאפשר לרשויות להתערב במבנה השליטה בתאגיד משיקולים של ביטחון לאומי.
טיקטוק היא פלטפורמת רשת חברתית מסוכנת לא רק בעיני ארה”ב אלא גם מבחינת ישראל: זוהי הרשת החברתית שמתעלמת – יותר מכל האחרות – מבקשות של משרד המשפטים הישראלי להסיר או לחסום תכנים אנטי-ישראליים ואנטישמיים המופצים בהיקף עצום מאז ה-7 באוקטובר. בישראל רואים איפוא בהצעת החוק האמריקאית בשורה חיובית המאשררת את ההבנה העמוקה בדבר הסכנות האדירות של הרשתות החברתיות: הנזק התודעתי שהן יוצרות מאיים על הביטחון הלאומי – עד כדי היזקקות לנקיטת צעד חריג וקיצוני של התערבות “מבנית” בתאגידים ושינוי מבנה השליטה בהם.
הבעיה היא לא הבעלות אלא האלגוריתם
בפועל, אם חוק הטיקטוק נועד למנוע מסין יכולת להשפיע על תודעת המשתמשים בארה”ב, הוא לא ישיג את מטרתו. מדוע? משום ששאלת הבעלות על הרשתות החברתיות היא חלק קטן ביותר של הבעיה. הפרדת סין מטיקטוק – גם בהנחה והיא בכלל אפשרית – לא תצליח לרסן את ההשפעה הסינית על התודעה בארה”ב.
הבעיה היא האלגוריתם. אכן, גם אם סין תיפרד מטיקטוק – טיקטוק עדיין לא תיפרד מהאלגוריתם שלה; זה שבנוי על קידום תכנים מסיתים, מקטבים, מחרחרי שנאה ופילוג, וגם זה שמניב לרשתות החברתיות רווחים אסטרונומיים.
לא צריך להיות בעלים של רשת חברתית כדי להתערב בבחירות, לפלג מדינה, או לערער דמוקרטיה באמצעותה. דו”ח של הממשל האמריקאי שפורסם זמן קצר לפני השבעה באוקטובר זיהה כיצד סין פועלת לערעור הדמוקרטיה בארה”ב, באמצעות קמפיינים של השפעה על תודעה. סין מנצלת לשם כך לא רק את טיקטוק, שבשליטתה, אלא גם רשתות חברתיות נוספות כמו X (לשעבר טוויטר) או מטא (פייסבוק), אשר מצויות בכלל בבעלות אמריקאית. לכן, הפרדת הבעלות הסינית מטיקטוק לא תניב את התוצאה שהשוק האמריקאי מתיימר להשיג.
רשתות חברתיות מזיקות לדמוקרטיה
מכאן מתחדד הצורך לעסוק באופן שבו רשתות חברתיות משפיעות על הדמוקרטיה.
מדד הדמוקרטיות לשנת 2024 של ארגון V-Dem (מהגופים הבולטים במדידת מצב הדמוקרטיה בעולם) מחלק את מדינות העולם לארבע קטגוריות. עד השנה האחרונה השתייכה ישראל לקטגוריה הגבוהה ביותר ברשימה, “דמוקרטיה ליברלית”, אם כי בדוח של השנה שעברה ירדנו לתחתית הקטגוריה.
בדוח V-Dem לשנת 2024 התדרדרה ישראל – לראשונה מזה 50 שנה – לקטגוריה השניה במדד הדמוקרטיות: “דמוקרטיה אלקטורלית”. במלים פשוטות, אנחנו בדרך למטה.
למעשה, הידרדרות זו אינה ייחודית לישראל, והיא רק משקפת את מגמת הנסיגה הדמוקרטית העולמית שהחלה בשנת 2011. לפי מדד V-Dem החל מאותה שנה נמצא כי מספר המדינות הנסוגות מדמוקרטיה גדול באופן משמעותי ממספר המדינות שעוברות תהליך הפוך של מעבר מאוטוקרטיה לדמוקרטיה. מגמה זו מטרידה במיוחד נוכח העובדה שעד שנת 2011 התקיימה מגמה ברורה והפוכה – של עליית הדמוקרטיות וירידת האוטוקרטיות.
בשנת 2011 החל אפוא היפוך דרמטי. מה השתנה? מסתבר שבתחילת העשור הקודם ביצעו הרשתות החברתיות שינויים באלגוריתמים שלהן.
למשל, במקום “פיד” שבו התוכן מוצג בעיקרו באופן כרונולוגי החלו הרשתות לנתב לכל משתמש תוכן מותאם אישית על פי המידע שהן אספו על המשתמשים במטרה להעצים מעורבות רגשית ולהגדיל חשיפה לתוכן המועדף על ידי קהלים רחבים. שינויים אלה נועדו להפוך את הרשתות החבריות להיות יותר ממכרות, ובעיקר לשרת את האינטרס הכלכלי שלהם למכירת פרסומות.
שינויים אלה יצרו כר פורה לפופוליזם, קיצוניות, קיטוב ושנאה בתכנים – אשר מאפשרים למנהיגים אוטוקרטיים להחליש מוסדות דמוקרטיים, גם כאלה שנמצאים במדינות רחוקות.
הממשל האמריקאי רחוק מלהפנים את עומק והיקף הנזקים שיוצרות הרשתות החברתיות, אבל באקדמיה כבר יש הבנה הולכת וגוברת של השפעת המודל העסקי של הרשתות (להבדיל מהבעלים שלהן) על הדמוקרטיה.
ואכן, הביקורת על חוק הטיקטוק מגיעה בין היתר מבכירי האקדמיה האמריקאית. למשל, פרופ’ לואיג’י זינגלס מאוניברסיטת שיקגו, מבכירי הכלכלנים בעולם, טוען כי החוק המוצע לא עונה על הבעיות האמיתיות שמחוללות הרשתות החברתיות. במאמר שפירסם בימים האחרונים יחד עם פרופ’ טאנו סנטוס מאוניברסיטת קולומביה, השניים מצביעים על הפגיעה ביכולת לקיים חיים דמוקרטיים תקינים בגלל המעבר של השיח הציבורי מהמרחב הפיזי למרחב הדיגיטלי. כותרת המאמר מספרת את הסיפור כולו: “How Big Tech Undermines Democracy” (Santos & Zingales, 2024).
מה אפשר לעשות? זינגלס וסנטוס מציעים להוציא לפועל ניסוי דמוקרטי בשלטון המקומי כדי לבחון את הטענה שלהם. כלומר, להתחיל בקטן – בערים, ברשויות מקומיות, ביישובים קטנים. המנגנונים הדמוקרטיים של יישובים כאלה – בארה”ב וגם בישראל – נשחקו לחלוטין בגלל הרשתות החברתיות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא קריסתה של העיתונות המקומית שהיתה בית גידול לעיתונאים ביקורתיים ולתחקירים על השלטון המקומי ביישובים שבהם היא פעלה. עליית הרשתות החברתיות הובילה לקריסת העיתונות המקומית באותם יישובים – ולהעלמת ספק המידע העיקרי של הציבור ביחס לביצועי נבחרי הציבור בזירה הפוליטית המקומית. מכאן קצרה הדרך לשחיקה של המוסדות הדמוקרטיים בשלטון המקומי.
תהליך דומה מתרחש כיום לא רק בשלטון המקומי, אלא גם ביחס למוסדות הדמוקרטיים המרכזיים של מדינות שלמות.
הצעתם של סנטוס וזינגלס להתחיל בניסוי ברמת השלטון המקומי מעידה על הצניעות הנדרשת בהתמודדות עם הנזקים הרבים של הרשתות החברתיות. על אף קיומן של הצעות שונות המבקשות לפתור את הבעיה, אין בנמצא פתרון קסם.
יהיה זה שגוי הרי, לטעון שפתרון המתאים למדינה אחת בהכרח יתאים למדינה אחרת. מדינות שונות זו מזו ביכולות האכיפה ובגודל, בתרבות ובשפה, ביציבות הדמוקרטית שלהן, בחוזק המוסדות הפוליטיים ושלל מאפיינים נוספים שאינם מאפשרים להעתיק פתרון יעיל ממדינה אחת לרעותה (Baum, 2014; Baum & Solomon, 2021). בנוסף, המערכת הפוליטית של כל מדינה שונה מזו של האחרת, ולכן גם אם יימצא פתרון במדינה אחת, אין כל הבטחה שזה יהיה בר-אימוץ במדינה אחרת המתאפיינת במערכת אילוצים פוליטית שונה.
לאור זאת, נראה כי ברגולציה של רשתות חברתיות קיימת הצדקה לביצוע ניסויים רגולטוריים, ממש כפי שמציעים זינגלס וסנטוס. בדיוק כפי שענקיות האינטרנט הפכו את כולנו לשפני הניסיון שלהן – כאשר הן משחררות לעולם חידושים דיגיטליים מבלי לבחון את ההשלכות הציבוריות-חברתיות-פוליטיות-בריאותיות שלהן – כך גם לרגולטורים עומדת ההצדקה לבצע ניסויים בפיקוח, רגולציה וריסון של אותן רשתות חברתיות (Baum, 2016).
למי מזיקה הרגולציה?
בכל פעם שמושמעת המילה “רגולציה”, נזעקות ענקיות האינטרנט להצביע על נזקים איומים לציבור שעלולים להתרחש אם יוטל עליהן, חלילה, פיקוח.
למשל, דוברים מטעמה של חברת טיקטוק הזהירו בשבועות האחרונים כי חסימה של האפליקציה בארה”ב תפגע בעסקים הקטנים המשתמשים בטיקטוק לצרכי שיווק. זו כמובן מניפולציה: האלגוריתם של הרשתות החברתיות לא מחזק את השחקנים הקטנים בשוק אלא מעצים את הכוח של השחקנים החזקים יותר, הבולטים יותר, המשלמים יותר. ריסון ההטיות המכוונות הללו של האלגוריתם דווקא עשוי לחזק חלק לא מבוטל מהעסקים הקטנים בתחרות מול חברות ענק.
בכל הקשור להשתת פיקוח ורגולציה על גופים בעלי עוצמה כלכלית אדירה, הגישה הנכונה היא לפעול למרות הסיכון לטעות, ולא להימנע מפעולה מחשש לטעות (Baum & Lachman Messer, 2022).
פתרון גלובלי לא נראה באופק
בהיותן חברות גלובליות על-מדינתיות, ישנה עדיפות להשטת רגולציה מטעם מדינות או גופים בינלאומיים חזקים, שיכולים להוות משקל נגד משמעותי לענקיות האינטרנט. לכן, בעולם אוטופי, יש יתרון בכך שארה”ב והאיחוד האירופי מתחרים ביניהם על שיטות רגולציה שונות של הרשתות החברתיות. תחרות כזו יכולה לשפר את הרגולציה בסופו של דבר.
הרגולטורים בארה”ב מעדיפים להגיש תביעות משפטיות נגד ענקיות האינטרנט על בסיס חוקי התחרות הקיימים – כך פעל החודש משרד המשפטים האמריקאי ביחס לחברת אפל. לעומתם, הרגולטורים באיחוד האירופי מעדיפים לחוקק חקיקה מורכבת, תוך ניהול חקירות על בסיסה – כך פעל החודש האיחוד האירופי ביחס לחברות אפל, מטא ואלפאבית (גוגל).
אף אחד לא באמת יודע איזו שיטת רגולציה תשיג את התוצאה הטובה ביותר. לכן, במצב בו הרגולציה המיטבית היא בגדר נעלם, תחרות בין רגולטורים שונים היא פתרון אפשרי ולעתים רצוי (Baum, 2016).
אלא שבמקרה של ענקיות האינטרנט מדובר בשחקניות גלובליות מתוחכמות – ולכן התחרות הרגולטורית לא תועיל. אפל, מטא ואלפאבית יודעות לבצע מטאמורפוזה של השירותים שהן מספקות, והתאמם לרגולציה גיאוגרפית-מדינית רלוונטית. חקיקה אירופית שנכנסה לתוקף בחודשים האחרונים כבר הובילה את חבתר אפל, למשל, לעדכן את שירותיה באיחוד האירופי בנסיון לחמוק מאחריות בתחומי האיחוד, מבלי לשנות את שירותיה במקומות אחרים.
רגולציה אפקטיבית על ענקיות האינטרנט תחייב לכן – אי שם בעתיד – מהלכים גלובליים באמצעות אמנות בינלאומיות או הסכמות בין ארגונים בינלאומיים. אך למרות שהבנת הצורך בפתרונות גלובליים כבר קיימת, היישום עודנו בחיתוליו: גופים בינלאומיים כמו ה-OECD מזהים את הסכנות שמחוללות ענקיות האינטרנט, אבל מהמסמכים שהם מפרסמים עולה כי האפשרות לקידום פתרונות גלובליים עוד רחוקה מאוד. במקום זאת, דו”ח ה-OECD שפורסם לאחרונה ועוסק בהפצת מידע כוזב ברשתות החברתיות ובנזקים אחרים של ענקיות האינטרנט מעודד כל מדינה לקדם חקיקה מקומית.
מבחינת ישראל, המציאות הזו מטרידה במיוחד. לנו אין זמן. הקיטוב שזרעו הרשתות החברתיות בסולידריות הפנימית של החברה הישראלית, השימוש הציני בהן על ידי אויבינו במטרה לקרוע אותנו מבפנים, הבידוד הבינלאומי אליו נקלעה ישראל בעולם על רקע קמפיינים לשינוי תודעה נגד ישראל, האנטישמיות הגוברת על רקע שיח השנאה ברשתות – כל אלה מציבים שעון מתקתק מעל קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
כפי שמציין דו”ח ה-OECD, לא צריך להרים ידיים. יש מה לעשות. מדינות יכולות בהחלט להתמודד עם הנזקים (“ההחצנות השליליות”) של ענקיות האינטרנט. צריך רק להתחיל.
***
* ד”ר עידו באום הוא המנהל האקדמי של מכון ברנדייס, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים ע”ש שטריקס במכללה למינהל וחוקר בתחומי משפט וכלכלה, רגולציה, חברות, תחרות, פרוצדורה, מדיה ודמוקרטיה. כמו כן, הוא הפרשן המשפטי של העיתון TheMarker.
מקורות
Baum, I. (2014). Legal Transplants v. Transnational Law: Lessons From the Israeli Adoption of public Factors in Forum Non Conveniens. Brook. J. Int’l L., 40, 357.
Baum, I., & Messer, D. L. (2022). Can the Next Amazon or Facebook Be Controlled Before It Becomes Too Powerful? U. Mem. L. Rev., 52, 847.
Baum, I. (2016). Innovative regulation through competition: A response to rapidly evolving markets. Israel Law Review, 49(2), 197-236.
Baum, I., & Solomon, D. (2021). The least uncomfortable choice: Why Delaware and England win the global corporate law race. South Carolina Law Review, 73, 387.
Santos, T., & Zingales, L. (2024). How Big Tech undermines democracy. Compact. Retrieved from https://www.compactmag.com/article/how-big-tech-undermines-democracy/
