יהודית פינטוב*
06 אוגוסט 2025
בזמן שחיל האוויר פעל באיראן, איראן פעלה ועודנה פועלת מתחת לרדאר, בזירה שבה אין כיפת ברזל ואין גבולות: הרשתות החברתיות. גורמים עוינים מנצלים את הזירה הדיגיטלית כדי לחדור לתודעה. הם מגייסים את הקלים ביותר לגיוס – קטינים ישראלים – למשימות ריגול.
שיטת הפעולה חוזרת על עצמה. בתחילה האיראנים מסתירים את כוונותיהם ומסווים את זהותם. הפניות מגיעות בעברית, בסלנג מקומי (“אחי”), ומציעות “כסף קל”. קטינים שמחפשים ריגושים או הכנסה לא מבינים את ההשלכות של מעשיהם, עד שנהיה מאוחר מדי.
***
גיוס קטינים לריגול איראני
כמה ימים לפני פרוץ מלחמת 12 הימים, התריע המטה הלאומי 105 להגנה על ילדים ברשת, יחד עם שירות הבטחון הכללי ועם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, על תופעה מדאיגה: צונאמי של ניסיונות גיוס של קטינים בישראל למטרות ריגול עוינות נגד המדינה, חלקם נוחלים הצלחה.
סוכנים איראניים פונים ישירות ובמכוון לבני נוער ומציעים להם תשלום עבור משימות שונות, שחומרתן מסלימה מפעם לפעם עד כדי משימות הפוגעות בביטחון המדינה. בהתראה צוין כי מדובר בניסיון חדירה מתוחכם, שמתחיל ברשתות החברתיות הפתוחות וממשיך לאפליקציות מוצפנות כמו טלגרם, במטרה לגייס ילדים תמורת תשלום. כעת, בשוך הקרב, המוטיבציה להמשך פעולה עוינת בזירה הדיגיטלית גבוהה מתמיד.
פלטפורמות טכנולוגיות כמו פייסבוק, X, אינסטגרם, טלגרם, פועלות כישויות על-ריבוניות והיכולת של המדינה לכפות עליהן את החוקים המקומיים להגנה על קטינים – מוגבלת. הפער הזה הופך את הרשתות לכלי בידי שחקנים עוינים, המנצלים את אוזלת היד של מחוקקים ואוכפי חוק.
באחת הפרשות שנחשפו לאחרונה בתקשורת נשאב בהדרגה נער בן 13.5 מתל אביב, למשימות ריגול: מגרפיטי ועד ניסיון איסוף מידע רגיש. בפרשה אחרת, נער בן 16 מהשפלה גויס דרך פיתוי כספי לאחר שפרסם מודעה תמימה למכירת קורקינט. הנער פנה פעמיים למשטרה ולא זכה למענה, ומאוחר יותר נלקח למעצר.
המקרים הללו חושפים את אזלת היד של רשויות האכיפה. המקרה של הנער שפנה פעמיים למשטרה ולא נענה מלמד לא רק על הכשל המוסדי אלא גם על תחושת בדידות שמלווה בני נוער שנופלים קורבן למניפולציה מתוחכמת. לא די לאכוף; נדרש גם מערך תמיכה. למרבה הצער, במקרה הזה מערך התמיכה של מוקד 105 לא נקרא להתערב.
גם קטיני אירופה על הכוונת
ישראל אינה לבד במערכה מול איראן; דפוס הפעולה השיטתי של גיוס קטינים ניכר גם בפעילותה החשאית במדינות אירופה. איראן מנצלת את התסכול מהמלחמה בעזה ואת העוני בשכונות מהגרים ברחבי אירופה לקידום מטרותיה.
לפי תחקיר בלומברג, רשויות הביטחון בשבדיה, דנמרק ונורבגיה מזהות כי סוכנים איראניים מגייסים קטינים לצורך תקיפת מטרות ישראליות ויהודיות באירופה דרך טלגרם, ווטסאפ וטיקטוק. הסוכנים מציעים תשלום עבור ריגול, ירי והנחת מטענים: 1,500 יורו לרצח ו־120 יורו לתקיפה בבקבוק תבערה. המקרים מצטברים: נער בן 15 נשא אקדח ועלה למונית בדרכו לשגרירות ישראל בשטוקהולם; נער בן 13 ירה לעבר מתקן של “אלביט מערכות שבדיה” בעיר גטבורג; נער בן 16 הניח מטען חבלה תוצרת בית באותו מתקן. מניעי הקטינים משתנים: חלק פועל מתוך בצע כסף, אחרים מאידיאולוגיה פוליטית אנטי ישראלית על רקע המלחמה בעזה, ולעיתים, הקטינים כלל אינם מודעים לכך שהם מופעלים על ידי גורמים איראניים.
לצד מדינות סקנדינביה, גם מדינות נוספות באירופה נמצאות תחת מתקפה. סיפור מותה של ריאנאן, נערה אוטיסטית בת 15 מבריטניה, שפורסם בפייננשיאל טיימס, ממחיש את עומק הסכנה ורוחב ההשפעה של גורמים עוינים. ריאנאן גויסה על ידי ניאו-נאצי אמריקאי דרך הרשתות דיסקורד וטלגרם, והורשעה בעבירות טרור לאחר שהורידה מדריכי חבלה והביעה רצון לפגוע ביהודים. בסופו של הסיפור הטראגי, שמה קץ לחייה. המקרה של ריאנאן חושף את קיומו של אינטרס משותף בין איראן לקיצונים אנטישמיים במדינות אירופה.
רשתות חברתיות וטרור
הרשתות החברתיות הן פלטפורמה שמקלה על גיוס קטינים למטרות טרור וריגול. השקיפות, הפתיחות והמערכות שמציעות הרשתות החברתיות, מאפשרים זיהוי, טירגוט וגישה בלתי אמצעית לילדים ונוער. רשתות חברתיות רבות מחייבות אמנם משתמשים להצהיר על גילם או להציג הסכמת הורים לשימוש בהן. אך בפועל, מדובר במנגנון חסר שיניים, המאפשר לילדים בני 12 או 13 להיחשף לאיומים מבלי שהוריהם מודעים לכך.
מבחינת חברות המדיה החברתית, שיקולי הרווח גוברים על שיקולים אחרים. הפלטפורמות ממשיכות לטעון שהן רק “צינור”, בזמן שהן בפועל כר פעולה פורה לגורמים עוינים.
המגמה רק תחמיר. הגיוסים כיום נעשים באופן ידני למחצה, באמצעות סוכנים. ההתפתחות המהירה של בינה מלאכותית, תאפשר לארגונים עוינים לייעל את מערך הגיוס שלהם לאיתור בני נוער פגיעים וליצור פניות מותאמות אישית שתהינה מדויקות יותר.
***
סכנה לדמוקרטיה ולליברליזם
אלה לא רק מתקפות על ישראל, או סקנדינביה. מאחורי המתקפות הללו עומדת מתקפה על הדמוקרטיה והסדר החברתי המערבי. הרשתות החברתיות הפכו לשדה קרב בינלאומי שבו הגבולות מיטשטשים, וילדים ונערים נופלים קורבן לאינטרסים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים של שחקנים פונדמנטליסטיים.
כיוון שמדינות רבות מתקשות להתמודד לבדן עם ההתערבות ההרסנית, הלקח ברור: נדרש שיתוף פעולה בינלאומי אמיתי שיתמודד עם הסכנות הדיגיטליות. לא רק ביטחונה של ישראל על הכף. מחר אלה תהיינה גרמניה, קנדה או יפן. שמירה על הדמוקרטיה, ביטחון הציבור והסדר החברתי הליברלי מחייבת חקיקה, פיקוח אפקטיבי ואחריות משותפת של מדינות דמוקרטיות מול איום גלובלי משותף.
התקדמות החקיקה באירופה
בזירה העולמית מתגבשים בעת האחרונה מודלים חדשים להגנה על קטינים במרחב הדיגיטלי. עם זאת, אין עדיין מענה ישיר לאיום של גיוס קטינים לפעולות טרור או אלימות. ובכל זאת, גם אם החוקים החדשים עדיין לא מצליחים להדביק את קצב האיומים, מדובר בצעדים בעלי פוטנציאל ממשי לשינוי.
באיחוד האירופי, למשל, עבר חוק השירותים הדיגיטליים (DSA) שמטיל על חברות טכנולוגיה גדולות חובות דיווח ותגובה בכל הנוגע לסיכונים שנשקפים לקטינים. ההנחיות החדשות שפורסמו מכוחו ביולי 2025 מחייבות את הרשתות החברתיות לבצע הערכת סיכונים ייעודית לקטינים, ליישם אמצעי אימות גיל אפקטיביים כמו זיהוי פנים, תעודות מזהות או הערכת גיל דיגיטלית, ולהטמיע מראש מנגנוני פרטיות ובטיחות מובנים.
החיוב באימות גיל הוא מהפכה רגולטורית. החיוב הזה אמור להחליף את ההסתמכות ארוכת השנים של הרשתות החברתיות על מנגנוני הצהרה עצמית שאינם אפקטיביים בעליל. המשמעות שלו היא הטלת סטנדרט חדש של אחריות של הרשתות כלפי קטינים כדי להציב גבול ברור בין תכנים מותאמים לקטינים לתכנים שאסור לחשוף בפניהם. ההנחיות גם אוסרות על פרסום ממוקד לקטינים, ומחייבות את הרשתות להגדיר ברירות מחדל בטוחות יותר לקטינים.
בבריטניה נרשמה התקדמות מקבילה עם כניסתו לתוקף של חוק הבטיחות ברשת (Online Safety Act) ב-25 ביולי 2025, המציב גם הוא דרישה לאימות גיל המשתמשים, מטיל מגבלות על תכנים מזיקים ועוד.
לישראל יש עוד כברת דרך ארוכה ללכת כדי להציב את עצמה בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם בהגנה על ילדים. הילדים שלנו לא אמורים להיות בחזית – לא בגבול, ולא בטלגרם.
*יהודית פינטוב חוקרת במכון ברנדייס את הרגולציה להגנה על ילדים ונוער ברשתות החברתיות