בג”ץ נציב שירות המדינה: הממשלה מתחכמת
המאבק של מכון ברנדייס לחיזוק העצמאות והמקצועיות של השירות הציבורי נמשך, ובמרכזו המאבק על נוהל המינוי של נציב שירות המדינה.
בעקבות העתירה לבג”ץ שהגישו במשותף מכון ברנדייס ומרכז מנור, דנה הממשלה ביום שלישי 28.10.2024 בהחלטת בג”ץ שהורתה לממשלה לשקול מחדש את נוהל מינוי הנציב שאימצה – נוהל שאומץ בניגוד לחוות הדעת המחייבת של היועצת המשפטית לממשלה.
הממשלה הודיעה לבג”ץ, בעקבות הדיון, כי היא מוכנה לשנות את הנוהל שאומץ בהחלטתה הקודמת. במקום זאת הציעה הממשלה לאמץ באופן חד פעמי נוהל למינוי הנציב שיהיה זהה לנוהל שבו מונה לפני שש שנים הנציב דניאל הרשקוביץ המסיים את תפקידו.
הצעת הממשלה להקים “ועדת מינויים מיוחדת” במתכונת זהה לאופן שבו מונה נציב שירות המדינה הקודם, אינה עולה בקנה אחד – לא עם החלטת הממשלה משנת 2018 לגבש נוהל קבוע למינוי הנציב, ולא עם התחייבות המדינה לבג”ץ בעת ההיא.
הממשלה התחייבה לפני שש שנים בפני בג”ץ לאמץ נוהל שונה וקבוע, שיבטיח את עצמאותו, מקצועיותו ואי תלותו של נציב שירות המדינה.
מכון ברנדייס ומרכז מנור סבורים כי הנוהל החדש-ישן שמציעה הממשלה כעת – אינו כדין. הנוהל הזה יביא שוב למינוי אד-הוק שאינו ראוי. על כן הצעת הממשלה אינה יכולה לעמוד. למעשה, היא ניסיון להתחכם להחלטת בג”ץ.
קצת רקע: לקראת פרישתו של נציב שירות המדינה הנוכחי, פרופ’ דניאל הרשקוביץ, החליטה הממשלה בשלהי מאי 2024 על הליך מינוי חדש של נציב שירות המדינה. החלטה זו התקבלה על רקע החלטת ממשלה 3793 משנת 2018, לפיה “הממשלה תידרש בעתיד לנוהל שיגובש על ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה לגבי דרכי מינויו של נציב שירות המדינה”.
בהתאם להתחייבות הממשלה לבג”ץ גיבשה היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה על דעת היועצת המשפטת לממשלה, גלי בהרה-מיארה, הצעת נוהל למינוי נציב שירות המדינה באמצעות ועדת איתור שבראשה יעמוד שופט בדימוס של בית המשפט העליון.
הצעה זו נדחתה על ידי הממשלה אשר אימצה במקומה על נוהל המאפשר לראש הממשלה למנות את הנציב הבא על פי בחירתו האישית, מבלי שזה יידרש לעמוד בתנאי סף מקצועיים, לרבות ניסיון, כישורים או התאמה. המינוי יהיה כפוף לבחינה של הוועדה המייעצת למינויים בכירים, הבודקת את טוהר המידות של המועמד, וזו בלבד.
במובן זה, החלטת הממשלה הרעה את המצב שהיה קיים עד היום – לפיו ראש הממשלה הציע את המועמד, וזה נבחן על ידי ועדה בנציבות שירות המדינה (שבראשה עומד משפטן שמינתה הממשלה), אך זו בוחנת גם את מקצועיותו והתאמתו של המועמד.
הממשלה אישרה את הנוהל המוצע למרות שהיועצת המשפטית לממשלה קבעה בחוות דעת מפורשת כי קיימת “מניעה משפטית” לאשר את הנוהל. בכך התקבלה החלטת הממשלה בניגוד לחוות דעת מחייבת של היועצת.
על רקע משבר זה הוגשה לבג”ץ עתירה משותפת של מכון ברנדייס ומרכז מנור, באמצעות עו”ד גלעד ברנע. בהמשך הוגשו עתירות של גופים נוספים שאוחדו לעתירה הזו.
היועצת המשפטית לממשלה הודיעה לממשלה כי היא לא תוכל לייצגה, והתירה לממשלה להשתמש בייצוג פרטי. היועצת הצטרפה לעמדת העותרים וקראה לבג”ץ לקבל את הבקשה של העותרים לצו ביניים שיורה על עיכוב מינויו של נציב שירות המדינה עד להכרעה בעתירה.
נציב שירות המדינה הוא שומר סף, האחראי על הקריטריונים למינוי, לפיטורין וגם להעמדה לדין משמעתי של עובדי שירות המדינה. ככזה, חייב הנציב לעמוד על משמר האינטרס הציבורי הרחב, ובהתאם הוא מוצא את עצמו פעמים רבות בעמדה לעומתית לזו של הממשלה ושריה. לכן, יש חשיבות מיוחדת לבחירתו של מועמד עצמאי וא-פוליטי. לא די בבחינת עברו הפלילי של מועמד שיוצע על ידי ראש הממשלה.
מינוי אישי של נציב שירות המדינה על ידי ראש הממשלה מעורר חשש אמיתי לפוליטיזציה של השירות הציבורי.
ביום 15 באוקטובר קיים בג”ץ בהרכבו הבכיר – ממלא מקום הנשיא יצחק עמית והשופטים נעם סולברג ודפנה ברק ארז – את הדיון בעתירה. במהלך הדיון, הדגיש בית המשפט את החשיבות של עצמאות הנציב, ואת נאמנותו לציבור על פני הדרג הפוליטי. בתום הדיון הורו שופטי ההרכב לממשלה להודיע עד 28.10 אם היא מוכנה לקבל החלטה אחרת ביחס להליך מינוי נציב שירות המדינה.
כעת, כאמור, עולה מהודעת הממשלה לבג”ץ כי “ההחלטה האחרת” שהיא מוכנה לקבל היא חזרה להסדר הזמני הקודם, הפגום, שבג”ץ כבר הבהיר כי אינו ראוי.
