ארה”ב ייצאה את נזקי הרשתות החברתיות לברזיל, טורקיה וישראל. מה הן עשו?

הדיון הדגיש תחילה את האופטימיות שליוותה את השימוש ברשתות חברתיות בזמן אירועי “האביב הערבי”. באותה תקופה, נתפסו פלטפורמות אלו ככלי שמקדם פלורליזם ודמוקרטיה, אולם בשנים שלאחר מכן, הפכו אותן פלטפורמות לאמצעי בידיהם של משטרים אוטוריטריים לשליטה, מעקב ודיכוי ביקורת פוליטית. במסגרת הפאנל נבחנו שלושה מקרי מבחן – ברזיל, טורקיה וישראל.

בברזיל, פרופ’ נטו סקר את המודל המשפטי והרגולטורי לניהול השיח ברשתות, המדגים אתגר משמעותי באיזון בין חופש ביטוי לשלמות הליכי הבחירות. מערכת המשפט הברזילאית משתמשת בצווים להסרת תוכן כוזב או מסוכן, המצריכים תגובה מהירה של הפלטפורמות.

מודל זה, חרף עצמאותו היחסית, מתמודד עם בעיות כגון עמימות משפטית, קושי באכיפה יעילה בזמן אמת ותלות בשיתוף פעולה מצד הפלטפורמות.

דוגמה בולטת למגבלות של המודל הברזילאי היא ההשעיה הזמנית של פלטפורמת X (לשעבר טוויטר), בהעדר יכולת אחרת לאכוף על הפלטפורמה  את ההחלטות השיפוטיות של בית המשפט בכל הקשור להסרת תכנים. הצעד התקדימי חידד את מגבלות וכוחו של המודל המשפטי הברזילאי.

בישראל, תיאר ד”ר עידו באום כיצד השלטון הפוליטי, תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצליח להגביר את שליטתו במרחב השיח הדיגיטלי באמצעות יצירת מנגנונים לא-פורמליים של השפעה פוליטית על תוכן ברשתות. בין היתר, הוא הציג את פעילות “מכונת הרעל” – מערך מתואם של חשבונות פיקטיביים, בוטים ופרופילים פוליטיים, שמטרתו לייצר כאוס בשיח הציבורי ולפגוע ביריבים פוליטיים באמצעות דיסאינפורמציה והתקפות אישיות. ד”ר באום הסביר כי היעדר רגולציה המרסנת את הרשתות החברתיות גרמה לכך שארה”ב מייצאת את הנזקים של הרשתות למדינות אחרות, ובתוכן ישראל.

המרחב הדיגיטלי יוצר אפוא אשליה של שיח פלורליסטי אך בפועל הוא מאפשר לבעלי הכוח להשתמש בריכוזיות הגבוהה באמצעי התקשורת כדי לשלוט בנרטיב שמעצב את דעת הקהל.

העיתונאית אפסין יורדאקול מטורקיה טענה כי במדינתה יש שילוב מורכב בין דיכוי ממסדי להעצמה אזרחית ברשתות חברתיות. יורדאקול תיארה כיצד הממשלה הטורקית ניצלה את הרשתות לשם מעקב ודיכוי שיטתי, בעיקר באמצעות חוקי מדיה חברתית ודיסאינפורמציה חדשים. במקביל, אותן פלטפורמות הפכו לזירה חיונית לעיתונאות אזרחית והתנגדות פוליטית, המדגימות את הדינמיקה הסותרת בין חופש לדיכוי במרחב הדיגיטלי.

אחת מהסוגיות המרכזיות שעלו בפאנל הייתה משבר המדיה המסורתית. במדינות רבות, המדיה המסורתית, שבעבר שימשה כשומר סף משמעותי וכמקור מידע אמין, נמצאת כיום במצב של משבר עמוק.

לחצים כלכליים הנובעים מירידה בהכנסות מפרסום, שינוי בהרגלי הצריכה של הציבור, והתחרות מול פלטפורמות דיגיטליות עוצמתיות – כל אלה מחלישים את המודל הכלכלי של העיתונות המסורתית.

לצד זה, לחצים פוליטיים מתגברים, כגון התערבות ישירה של ממשלות או בעלי אינטרסים פוליטיים ברגולציה ובניהול גופי התקשורת, תורמים להיחלשות העצמאות והאמינות של התקשורת המסורתית. התוצאה של משבר זה היא יצירת חלל מידע, שנוטה להתמלא בדיסאינפורמציה, בתעמולה פוליטית או בתכנים רגשיים ומקטבים. תהליך זה לא רק פוגע באמון הציבור במדיה אלא גם מחזק את היכולת של שחקנים פוליטיים להשפיע ולשלוט בנרטיב הציבורי.

החולשה הזו בולטת במיוחד במדינות שנמצאות בנקודות שונות על מדרון הנסיגה הדמוקרטית, ובמיוחד בתקופות מתוחות. בברזיל, הבחירות לנשיאות היו קטליזטור לכך שהציבור חיפש מידע ברשתות. בישראל, המלחמה הובילה לכך. בטורקיה, איומי השלטון על התקשורת המסורתית הביאו רבים לחפש  מידע ברשתות.

מהדיון בפאנל עלה הצורך הדחוף בפיתוח כלים רגולטוריים ומשפטיים חדשים שיאפשרו להתמודד עם המציאות הדיגיטלית, כדי לשמור על מוסדות דמוקרטיים בסיסיים כגון מערכת משפט עצמאית, עיתונות חופשית וחברה אזרחית חזקה. בצד זאת, נראה כי כל מדינה תצטרך למצוא לאתגר הזה פתרון המתאים לה.

 *עו”ד פינטוב היא עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס