קרדיט: James Duncan Davidson; עריכה ושימוש תחת רישיונות CC BY 2.0; CC BY-NC 3.0
ברק גונן*
לאחרונה מנכ”ל פורום קהלת מאיר רובין הביע תמיכה ב-DOGE של אילון מאסק (“עתידות: יהיה DOGE גם בישראל”). הרעיון דווקא נשמע מוצלח – תכניס איש עסקים לממשל ותן לו לייעל ולקצץ שומנים. מה כבר יכול להשתבש?
השם אנדרו מלון כנראה לא אומר הרבה לרוב האנשים. אבל אם נגלגל את הזמן בדיוק 100 שנה לאחור, בארה״ב של 1925, נגלה שהאדם החזק ביותר בדמוקרטיה החזקה ביותר בעולם הוא לא הנשיא, אלא שר אוצר.
זה שר אוצר שנאמר עליו “שלושה נשיאים שירתו תחתיו“: וורן הרדינג נכנס לבית הלבן בריא ויצא בארון מתים; קאלווין קולידג’ הותש מהתפקיד ובחר לא לרוץ לכהונה שניה; מלון שרד אותם והמשיך עד סוף נשיאותו של הרברט הובר. מלון היה שר האוצר כהונה רצופה של יותר מ-11 שנים.
סיפורו של מלון הוא הסיפור של מה שקרה כשאוליגרך אמריקאי מקבל לידיו את המפתחות לממשל, לכלכלה ולשלטון על השירות הציבורי.
כמו מאסק, מלון היה אחד האנשים העשירים ביותר בארה״ב. האימפריה העסקית שלו השתרעה על פני תחומים רבים. פחם נכרה במכרות של מלון, הובל אל מפעלי פלדה של מלון, פלדה ששימשה לבנות ספינות של מלון, שהובילו נפט של מלון. וכל זה מומן על ידי בנקים של מלון. חמש מתוך 500 החברות הגדולות בארה”ב היו של מלון.
הרדינג מינה את מלון להיות שר אוצר ב-1921. איך מנמקים מינוי של איש עסקים רווי ניגודי עניינים לשר אוצר? עושרו של מלון מונע אפשרות לשחד אותו, טען הרדינג. הסיבה האמיתית למינוי: מלון תרם 1.5 מליון דולר לקמפיין של הנשיא הרדינג. בערכים של היום – 25 מליון. לפי הערכות ופרסומים שונים, מאסק תרם לקמפיין הבחירות של טראמפ למעלה מ- 250 מליון דולר.
כמו מאסק, גם מלון הבהיר מיד עם כניסתו לתפקיד מה תוכנית העבודה וסדר העדיפויות שלו. ה”אני מאמין” שלו היה שצריך לקצץ את המיסים לעשירים. “החברה שלנו” כתב מלון “מבוססת על הון שנצבר. וההון שנצבר הכרחי לקיום החברה”. ובתור שר אוצר היה לו את כל הכח לקיים את ההבטחה שלו.
בתחילת כהונתו של מלון, האלפיון העליון של ארה”ב החזיק בכ-15% מכלל הנכסים בארה”ב. מלון דאג לקצץ בחקיקה את המיסים על עשירים ועל תאגידים. בסוף כהונתו, הנתח של האלפיון העליון עלה ל- 25%, יותר מאשר הנתח של תשעת העשירונים התחתונים יחד. עסקיו של מלון זכו להחזרי מס גבוהים.
מלון דאג גם לטייקונים אחרים – לדוגמה ויליאם רנדולף הרסט, איל התקשורת הגדול והמשפיע ביותר של התקופה (הסרט ״האזרח קיין״ מבוסס על דמותו). הרסט קיבל הטבות מס וכלי התקשורת שלו החלו לתמוך במלון. כיצד ינהגו בזוס, צוקרברג ואחרים, שיש להם כח השפעה על דעת הקהל ולמאסק יש כח השפעה עליהם? כבר קיבלנו רמז. בזוס מטה את הוושינגטון פוסט הליברלי להיות יותר נייטרלי ביחס לממשל טראמפ, צוקרברג הודיע מייד עם בחירתו של טראמפ שהוא מבטל את מנגנוני “בדיקת העובדות” שטראמפ אינו מחבב ברשתות השונות של חברת מטא (פייסבוק ואינסטגרם). מאסק עצמו מצייץ ב-X עשרות פעמים ביום כדי לתמוך באג׳נדה שלו ושל טראמפ.
אבל מלון לא הסתפק בחקיקה ותקנות. כמו מאסק, מלון השתלט על הפקידות הממשלתית והמחיש מהי משילות חסרת בלמים. בתור שר אוצר הוא שלט ב- IRS, מס ההכנסה של ארה”ב. בדיקת המס של מלון הראתה כי הוא זכאי להחזר המס הגבוה ביותר מבין אזרחי ארה”ב.
מלון השתמש בשליטה שלו בפקידים כדי להבטיח שגם המפעלים שלו יזכו למיסוי נוח. עשור לאחר מכן, פקיד מס בשם דאגלס ואן הורן סיפר לקונגרס על הדרך בה איבד את עבודתו: ואן הורן גילה שחברת אנרגיה של מלון לא שילמה מיסים מלאים. הוא נסע לחברה לערוך ביקורת, ושם הוצע לו שוחד תמורת שתיקה. ואן הורן התמים דחה את השוחד. עד שהוא חזר למשרד שלו במס הכנסה, הוא כבר היה מפוטר.
לשליטה במס הכנסה היתה תועלת נוספת – רשות המס היא כלי אפקטיבי לאיים על יריבים פוליטיים. ג׳יימס קוזנס, סנטור רפובליקני שהיה יריב של מלון, נמנה על אלה שהרגישו את השיטה על בשרו כאשר רשות המיסים האמריקאית פתחה בחקירות נגד עסקיו. קוזנס שהיה איש עסקים עשיר ופילנתרופ אבל החזיק בדעות פרוגרסיביות בנושא מיסוי העשירים סיכם את השיטה: “תנו לי שליטה במס הכנסה ואני אנהל את כל המדינה”.
ניגוד האינטרסים של מלון לא נשאר רק בתוך גבולות ארה”ב. מלון נשא ונתן עם מנהיגי מדינות זרות על עסקים שלו, כגון נפט ומסילות רכבת, בעודו מחזיק בכוח חקיקה שיכול להשפיע על המסחר של ארה”ב עם אותן מדינות. גם עסקיו של מאסק לא מוגבלים לגבולות ארה“ב – יש לו תלות בהחלטות ממשלות בכל העולם בהן יש עסקים לחברת טסלה.
הדימיון בין מאסק למלון לא נעצר רק בתפיסות הכלכליות. מאסק הביע התלהבות ותמיכה במפלגה הגרמנית הקיצונית-ימנית AFD, שמהווה בית לניאו נאצים. החיבור בין לאומנים, גזענים ופאשיסטים למיליארדרים לא חדש. למלון היו עימותים קשים עם העובדים האמריקאים ששבתו במכרות שלו והוא התלהב מהגישה של אחד ממנהיגי אירופה באותן שנים, בניטו מוסוליני, בטיפול בסוגיות כאלה. על הדיקטטור בהתהוות של איטליה אמר מלון: “מוסוליני הוא אדם חזק עם רעיונות גדולים והכוח לממש את הרעיונות הללו“. ה״מוסוליני״ של מאסק הוא ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, המקדם שלטון אוטוקרטי בארצו.
החיבור עם טראמפ, ההון העצמי שצבר בעסקיו עתירי הסובסידיות ושליטתו ברשת X מעלים חשש שלא נוכל להיפטר מהשפעתו של מאסק עוד שנים ארוכות. אולי גם תחתיו ישרתו שלושה נשיאים. קשה לתת תחזיות לעתיד בעידן מפחיד זה, אבל אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה:
נפילתו של מלון הגיעה בעקבות השפל הכלכלי הגדול, שהחל בשנת 1929 עם ההתמוטטות של הבנקים. שר האוצר מלון דאג לחלץ את הבנקים שבשליטתו עם כספי משלם המיסים בעוד שבנקים שאינם של מלון נאלצו להסתדר בכוחות עצמם, ורבים מהם קרסו תוך שהם גורמים להתכווצות כלכלית ולאובדן חסכונות של משפחות.
ארה״ב נקלעה למשבר עמוק ואכזרי: ועדה ממשלתית שהגיעה לעיר טולדו שבאוהיו, המונה 300,000 תושבים, מצאה ש-60,000 תושבים רעבים עומדים כל יום בתור לקבל לחם בחינם. העדויות של מי שחי בתקופה זו כמו נלקחו מעולם שלישי ולא מארה”ב. ילדות בנות פחות מ-13 מכרו את עצמן תמורת כיכר לחם וילדים התחרו עם עכברושים כדי למצוא אוכל במזבלות. בתקופה זו מלון דווקא ראה ברכה בעסקיו. המשבר נתן לו הזדמנות להקריס בנקים מתחרים ולהשתלט עליהם.
הנשיא הרברט הובר שניצב בפני לחץ ציבורי עצום הרגיש שמלון מתחיל להיות נטל עליו והרחיק אותו מהממשל. ב-1932 כאשר נבחר לכהונתו הראשונה פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא שהיה לאגדה אמריקאית עוד בחייו, הוא פתח בחקירות נגד תרגילי מס שעשה מלון, כגון מכירה פיקטיבית של מניות כדי להימנע מתשלום מס על דיבידנדים. כצעד של יחסי ציבור וכסוג של פשרה, מלון שלח לרוזוולט מכתב בו הוא מציע לתרום חלק ניכר מאוסף האומנות שלו לארה”ב. כך הוקמה הגלריה הלאומית בוושינגטון. על הדברים האחרים שביצע מלון, שנבעו מניגודי האינטרסים שלו, הוא לא נשפט. ב-1937, בגיל 82 הוא הלך לעולמו.
הסנאטור הדמוקרטי Wright Patman הוביל את תהליך ההדחה של מלון והיה האיש אליו פנו מי שסבלו מעוולות שגרם מלון, כגון פקיד המס שפוטר. הוא סיכם את כהונתו של מלון כך: “למר מלון היתה הידיעה שהוא הפר יותר חוקים ושהמדיניות שלו גרמה ליותר התאבדויות, תת תזונה בילדים וסבל אנושי, והוא צבר באופן בלתי חוקי יותר רכוש והזיק לרווחת הציבור יותר מכל אדם אחר על כדור הארץ, ללא חשש מעונש“.
אפילוג: מי שאינו חובב היסטוריה אמריקאית לא יכיר את הסיפור על אנדרו מלון – שר האוצר שעירב הון ושלטון לפני מאה שנה. פעילותו הפילנטרופית הצליחה לכבס לאורך עשורים את שם המשפחה ולהשכיח את הנסיבות בהן צבר עושר אדיר.
לפני שנה חזר השם מלון לכותרות. נכדו, טימוטי מלון, שירש הון של 12 מיליארד דולר הופיע לפתע בזירה הציבורית. יורש המיליארדים קרא לביטול רשתות ההגנה הסוציאליות, כמו תכניות הזנה לילדים, משום שלטענתו הן יוצרות ״תלות״ ו״עבדות״. מלון הנכד הוא איש עסקים כושל, שחברה בבעלותו נסגרה לאחר שהגישה לרשויות נתונים פיננסיים שגויים. מלון הנכד הוא גם אחד התורמים הגדולים ביותר של טראמפ, שני רק לאילון מאסק, עם תרומה של 150 מיליון דולר.
חזרה להווה שלנו בישראל. לאחרונה הביע נפתלי בנט גם הוא תמיכה ב-DOGE. התשובה לבנט היא שהמנהיג הבא של ישראל יוכל לבחור אם לבצע “ניו דיל” ישראלי ולהיות לנו מה שרוזוולט היה לארה”ב, או לבצע DOGE ישראלי.
ההיסטוריה מראה שמי שנותן לבעלי ההון בממשל שלו את המפתחות לכלכלה, לרגולציה ולשירות הציבורי, אולי נקרא ראש ממשלה בתואר, אבל הוא משרת תחת מישהו אחר.
*יו”ר פורום המייסדים של מכון ברנדייס ויו”ר משותף של עמותת צדק פיננסי.
לקריאה נוספת: “Goliath: the 100 year war between monopoly power an democracy”, Matt Stoller
